חוק זכויות החולה נחקק בשנת 1996 על מנת להסדיר את היחסים בין מטופלים למטפלים במדינת ישראל. בעקבותיו הוקמה ב- 1996 האגודה לזכויות החולה.
חוק זה חל על כל המטפלים במדינת ישראל, במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי.
מטפל = אחים ואחיות, פסיכולוגים, רופא שיניים, מרפאים בעיסוק, דיאטנים, עובדים סוציאלים ועוד.
מה קורה אם החוק מופר?
ישנה אפשרות לתביעה משפטית בעילות:
- רשלנות – דורשת נזק וקשר סיבתי בין היעדר ההסבר לנזק.
- פגיעה באוטונומיה וחוקי יסוד – פיצוי עצמי בגין הפגיעה באוטונומיה.
- הפרת חובה חקוקה.
בדרך כלל נלוות לתביעה ברשלנות רפואית.
סעיפי חוק מרכזיים:
- סעיף 3(א) – הזכות לטיפול רפואי.
- סעיף 5 – הזכות לטיפול רפואי נאות.
- סעיף 6 – מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו. (אך אין זה אומר שמערכת הציבורית מטופל יכול לבחור את המטפל).
- איסור הפליה (סעיף 4) – אין להפלות מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית או גיל.
הזכות לחוות דעת שניה-
מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו. כמובן על חשבון המטופל.
חובת התיעוד והשמירה-
התיק הרפואי שייך למטופל והמוסד שומר אותו עבורו. למטופל זכות לקבל העתק – על חשבונו.