חוק זכויות החולה והפרת חובה חקוקה

חוק זכויות החולה נחקק בשנת 1996 על מנת להסדיר את היחסים בין מטופלים למטפלים במדינת ישראל. בעקבותיו הוקמה ב- 1996 האגודה לזכויות החולה.

חוק זה חל על כל המטפלים במדינת ישראל, במגזר הפרטי ובמגזר הציבורי.

מטפל = אחים ואחיות, פסיכולוגים, רופא שיניים, מרפאים בעיסוק, דיאטנים, עובדים סוציאלים ועוד.

 

מה קורה אם החוק מופר?

ישנה אפשרות לתביעה משפטית בעילות:

• רשלנות – דורשת נזק וקשר סיבתי בין היעדר ההסבר לנזק.
• פגיעה באוטונומיה וחוקי יסוד – פיצוי עצמי בגין הפגיעה באוטונומיה.
• הפרת חובה חקוקה.

בדרך כלל נלוות לתביעה ברשלנות רפואית.

סעיפי חוק מרכזיים:

• סעיף 3(א) – הזכות לטיפול רפואי.
• סעיף 5 – הזכות לטיפול רפואי נאות.
• סעיף 6 – מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של כל אדם שמטפל בו. (אך אין זה אומר שמערכת הציבורית מטופל יכול לבחור את המטפל).
• איסור הפליה (סעיף 4) – אין להפלות מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית או גיל.

 

הזכות לחוות דעת שניה-

מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו. כמובן על חשבון המטופל.

חובת התיעוד והשמירה-

התיק הרפואי שייך למטופל והמוסד שומר אותו עבורו. למטופל זכות לקבל העתק – על חשבונו.