עו״ד דן קיש, ממשרד עורכי דין קיש, בפודקאסט שבו מסביר מה היא הדרך שבאמצעותה ניתן לקבל פיצויים על פציעות ונזקי גוף בעקבות תאונה או רשלנות רפואית, ומה ניתן לעשות כאשר נפגעים בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה וכיצד יש להתנהל נכון משפטית לנוכח הגורמים שמצויים בתמונה במצב כזו.
אי נקיטת הליכים סטנדרטים
- רופא יהיה אחראי ברשלנות, אם סטה מהפרקטיקה שרופא סביר היה נוקט אותה בנסיבות המקרה, או אם נקט שיטת טיפול שרופא סביר לא היה נוקט אותה.
- צילומי רנטגן – רשלנות רפואית עלולה להיקבע בגין אי הפניה לצילום, וכן קריאה, פענוח או פרשנות מוטעים של צילום רנטגן.
- אי עריכת בדיקות מקובלות, לדוגמה אי שליחה לבדיקת דם, ביופסיה, התרשלות באי הפניה לבדיקה מיידית דחופה.
- במקרה שנדון בבית המשפט העליון, נקבעה רשלנות רפואית באי עריכת בדיקה. באותו מקרה נקבע, כי אי קיום בדיקת סי.טי, שגרם לאי גילוי גידול בראש המערערת, מהווה רשלנות של הרופאה.
רשלנות באבחנה
- בעת קביעת האבחנה הרפואית על הרופא לפעול בזהירות סבירה.
- במסגרת תפקידיו של הרופא, מוטלת עליו החובה לאבחן במסגרת נתוניו של כל מקרה, את האבחנה הרפואית הנכונה ביחס לחולה בו הוא נדרש לטפל.
- במסגרת חובה זו, רופא לא יוצא ידי חובתו רק בכך שהוא מסיק את המסקנה הנכונה מן העובדות, אלא יש עליו גם חובה לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן.
- בכל מקרה, על הרופא מוטלת חובה להשיג את מיטב המידע הדרוש לצורך האבחנה, וזאת בדרך אקטיבית של חקירה ודרישה, לרבות, לפי הצורך, היוועצות ברופאים מומחים.
- הכלל הוא, שרופא יימצא אחראי ברשלנות, רק אם אבחנתו היא בלתי נכונה באופן כל כך מוחשי, עד שהיא מצביעה על רשלנות.
- לא כל טעות באבחון מהווה רשלנות רפואית. יש מקרים שטעות באבחון מצביעה על טעות כנה בשיקול דעת מקצועי. רק טעות בלתי סבירה תיחשב לרשלנות.
- העדר רישום של נתון שהוא חיוני לטיפול בחולה, או העדר ראיה בדבר שקילת נתון זה בגדר מכלול השיקולים של המטפלים בו, אם לא נרשם, מקימים הנחה שהאבחנה היתה שגויה ומטילים על המטפל נטל כבד בבואו לסתור הנחה זו.
רשלנות בהסכמה מדעת
- זכותו של החולה, שלא יינתן לו טיפול רפואי שלא מדעת. יש לו הזכות לקבל הסבר על דרכי הטיפול האפשריות, כדי שיוכל להחליט בעצמו על דרך הטיפול הרצויה.
- בהקשר הזה, רשלנות רפואית יכולה להתבטא בכך שלא נמסר למטופל מלוא המידע הדרוש לו לצורך קבלת ההחלטה בין דרכי הטיפול השונות. חובת הרופא לספק לחולה את המידע שבידיו, באשר לטיפול הניתן לו ולתוצאות האפשריות, נגזרת מחובת הזהירות הכללית שהרופא ובית החולים חבים לחולה. אי גילוי הסיכונים בטיפול, החלופות, מהווה הפרת חובת הזהירות.
הקשר הסיבתי- בית המשפט יבחן את השאלה, האם בהינתן המידע המלא על הטיפול הרפואי, החולה היה מסרב לקבל את הטיפול והנזק לא היה נגרם.
- בפס"ד של בית המשפט העליון, נידון מקרה שבו אישה אושפזה בבית חולים לשם ניתוח ברגלה, ויומיים אח"כ, בעודה מטושטשת בחדר הניתוח, הוחתמה על טופס הסכמה לביופסיה בכתפה. בעקבות הניתוח נותרה כתפה של המערערת קפואה ונקבעה לה נכות. הרופאים לא הסבירו לאישה את הצורך בעריכת הביופסיה, ולא הודיעו לה על הכוונה לדחות את הניתוח ברגלה. בית המשפט פסק כי לא הוכח קשר סיבתי ולכן המערערת לא זכאית לפיצוי בגין נזק הגוף שנגרם לה, אך נפסק כי פגיעה בזכות לאוטונומיה כתוצאה מטיפול רפואי שלא בהסכמה מדעת מהווה נזק בר פיצוי, ובגין זה נפסק לה פיצוי.
הולדה בעוולה
- תביעת רשלנות רפואית של ילד שנולד עם מום מולד או מוגבלות מולדת, כנגד רופא או צד ג', שגרם לילד ברשלנותו, להיוולד.
- העילה יכולה לצמוח ממצבים שונים: ייעוץ רשלני, כישלון באבחנה, פענוח רשלני של בדיקות, כך שלא אותרה מחלת העובר או האם, היעדר הפניה לבדיקות רלוונטיות, השתלת עובר פגום וכו'.
